
הקונספט של ''יוצאים מהכלים'' הציב אתגר לא סטנדרטי, הדמויות הן חפצים, אך אמרות להתנהג כמו בני אדם... עד כמה זה יכול להיות אמין?
בסוף נטלה זו נטלה, חפץ דומם ולא מרגש במיוחד, אז איך אפשר לגרום לה לשכנע אותנו שהיא באמת מרגישה?
איך אפשר ליצור סצנה שבה ברז משוחח עם רופא וזה ייראה לנו אמין, ונוכל להתחבר לתחושות של הברז?
יש שני עקרונות שעזרו לי להעניק את התחושה שזה לא חפץ, אלא משהו חי, לפחות מהפן הוויזואלי
אלו שני עקרונות ששלובים זה בזה-
1. החפצים אינם קשיחים כמו החומרים שמהם הם עשויים, אלא פלסטיים, גמישים כמו גוף האדם.
כשם שגם בתנוחה אנושית רגילה שלא מביעה שום דבר, אף פעם הגוף לא יעמוד בצורה ישרה וסימטרית, כך גם החפצים.
2- קו תנועה ושפת גוף. בתחילת לימודי די זלזלתי בנושא של קו תנועה, לא הבנתי כל כך את הרעיון, ולקח לי כמה שנים כדי להבין את העומק שיש בקו הזה ואיך להשתמש בו ולמצות את הפוטנציאל שבו, וכשהבנתי את זה זה היה אחד הדברים שמאד השפיעו על צורת העבודה והחשיבה שלי.
שפת גוף- כמו לבני אדם, שפת גוף טובה יכולה להעביר הבעה- ללא הבעת פנים. זה עולם בפני עצמו.
וגם בצורות אפשר להעביר שפת גוף (למעשה שפת גוף בצורות קודמת לשפת גוף אנושית, כי כל מה שנצייר, כולל גוף האדם מורכב מצורות)
הנה:

כאן נכנסים קווי התנועה, שימו לב לעיוות הצורות בהתאם לתנועה
כאן אפשר לראות את ההשוואה בין שפת הגוף הצורנית, לאנושית
